יש מתכונים שנולדים מאילתורים של שני אנשים. זה בדיוק הסיפור של המתכון הפעם
כבר סיפרתי שאני אוהב לארח אנשים בבלוג שלי? בטח שסיפרתי. אז אחרי שאול בן אדרת, אלון שבו, רותם ליברזון, נטע קשת וסיגלוגה, אני שמח לארח את זהר לוסטיגר-בשן.
לא בקלות אפשר להביא אותי בבוקרו של אמצע השבוע לשדה ורבורג אבל כבר תקופה שאני מת לבשל עם זהר לוסטיגר-בשן אז באתי, בטח שבאתי.
על זהר שמעתי בפעם הראשונה באמצע 2016 אז נתקלתי בפוסט בפייסבוק שדיבר על פרוייקט מימון ההמונים שזהר עשתה עבור ספרה השני, ״לאכול טוב״. כשהספר יצא, רכשתי אותו לעצמי במתנה והוא כל מה שדמיינתי וגם קצת יותר.
חלפה לה עוד שנה וככה מדי פעם הייתי מציץ באינסטרם של זהר שדרך הסטורי שלה התגלתה כאחד האנשים הכי מצחיקים שיש ואני ממליץ בחום לעקוב אחריה שם.
כשהיא לא מצחיקה בסטורי, זהר, בעברה מטפלת ברפואה סינית-דיקור, צמחי מרפא ותזונה, מעבירה סדנאות לבישול בריא בביתה, מגדלת 3 בנות ו-3 כלבות. אבל די עם ההקדמות, באנו לבשל פה.
לרוב, כשאני נפגש עם חברים ואורחים לבלוג אנחנו יודעים מה נכין מראש וגם נערכים בהתאם. הפעם, לא תכננו כלום. בערך. ידעתי שיהיו במתכון ירקות, זהר היתה עסוקה בשיפוצים שהתחוללו במקביל בביתה וזרמה עם השגעונות שלי ובעיקר עשתה בהם סדר והגיון.
יחד, קפצנו זהר ואני לירקן שלה בישוב צופית הסמוך ושם קנינו את המצרכים למנה שהחלטנו לקרוא לה ״המוסקה שלא פגשה חציל״. ומדוע לא פגשה חציל? כי ממש כפי ששיתפתי גם בפוסטים קודמים, אני לא אוהב חציל. וגם לא פטריות. וקישואים.
אז שנתחיל?
המצרכים למוסקה שלא פגשה חציל לתבנית מלבנית קלאסית (כ-31 ס״מ על 18 ס״מ)
בטטה בינונית קלופה אחת.
2 תפוחי אדמה בינוניים וקלופים.
שומר אחד שטוף ונטול שיער.
קולורבי אחד מקולף.
500 מ״ל יוגורט סמיך ואיכותי.
250 גר׳ גבינת פרמז׳ן.
כף מלח.
חצי כפית פלפל שחור גרוס.
כף אורגנו או טימין או רוזמרין או שילוב שלהם (לפי הטעם האישי)
עבור בולונז העדשים שנשלב במנה:
250 גר׳ עדשים שחורות.
2 כוסות מים לבישול העדשים.
שליש בקבוק יין אדום יבש שהייתם שמחים גם לשתות.
2 גזרים לא מקולפים אך שטופים, קצוצים לקוביות סופר קטנות.
גבעול סלרי שטוף קצוץ לרצועות דקות.
חצי כוס כרישה חתוכה לרצועות.
בצל בינוני קצוץ דק.
חצי כפית מלח.
רבע כפית אגוז מוסקט מגורר.
חצי כפית פלפל שחור.
חצי כפית פפריקה אדומה.
עלה דפנה.
שן שום קצוצה.
חצי כוס רכז עגבניות איכותי מעגבניות אמיתיות.
3 כפות שמן זית.
לרוטב הבשמל שישולב במנה:
100 גר׳ חמאה (אפשר להמיר גם ב-100 גר׳ שמן קוקוס)
4 כפות קמח רב תכליתי ללא גלוטן.
2 כוסות חלב (אפשר גם חלב סויה או צמחי אחר).
בשלב הזה כבר הבנתם שני דברים לפחות: האחד, מדובר במתכון בעל ארבעה שלבים. השני, יש בו לא מעט מצרכים. האם שווה ההשקעה? חד משמעית!
שנמשיך?
בשלב א׳, נכין את הבולונז הצמחי שלנו. נבשל את העדשים בסיר עם מים רותחים במשך רבע שעה, נסנן ונוציא אותם מהסיר. אל אותו הסיר (שכעת ריק), נשפוך לתוכו את שמן הזית, נחמם אותו ונטגן בו את הבצל הקצוץ, אליו יצטרפו בזה אחר זה הגזר הקצוץ, הכרישה, הסלרי, עלה הדפנה, שן השום, המלח, הפלפל, הפפריקה, רכז העגבניות וכעבור טיגון משותף של כ-10 דקות, נצרף את היין האדום, נביא לרתיחה של התבשיל ונבשל אותו על אש קטנה במשך חצי שעה שלאחריה נניח לתבשיל להגיע לטמפרטורת החדר לפחות.
שלב ב׳: בזמן בישול הבולונז הצמחי, נחתוך לפרוסות דקות (אפשר במנדולינה, אפשר בסכין, רק שיהיו דקות) את תפוחי האדמה, הקולורבי, הבטטה והשומר. נשמן את התבנית המלבנית שלנו במעט שמן או חמאה.
שלב ג׳: הכנת רוטב בשמל. לאלו מכם שטרם הכינו רוטב בשמל לפני המתכון הזה, כמוני, אומר שמדובר ברוטב ממש קל להכנה ותפקידו הוא לקשור את חלקי המנה שמתפקדת כמו פשטידה במבנה שלה. משך הכנת הרוטב לוקח כדקה. אז לנשום עמוק.
בסיר קטן, יש להמיס את החמאה. נסיר את הסיר מהאש ונוסיף את הקמח. בוחשים היטב עם כף עץ ונחזיר ללהבה נמוכה.כעת, יש להוסיף את החלב ולא עוצרים מלבחוש בכף העץ עד קבלת רוטב חלק. טיפ: יצא לכם גוש בצק? שימו עוד 2-3 כפות חלב (לא יותר) והרוטב ״יפתח״ לכם מחדש ותוכלו להשתמש בו.
שלב ד׳: בניית המנה. נחמם תנור ל-180 מעלות בתכנית טורבו. בתבנית, נניח שכבה דקה של תפוחי האדמה באופן שיהיו כמה שפחות ״חורים״ בתחתית (לראות כמה שפחות תבנית וכמה שיותר תפוחי אדמה). מעליהם, נניח שכבה דקה של בטטה. כעת, נפזר שכבה דקה של יוגורט סמיך. מעליה, שכבה דקה של שומר, מעליה שכבה צוננת של תבשיל הבולונז שלנו. מעליה, נשפוך את רוטב הבשמל ועם מרית נשטח אותו ונהדק היטב. מעל לבשמל, נפרוס שכבה נוספת של תפוחי אדמה, מעליה שכבה דקה של פרמז׳ן (כ-100 גר׳), מעליה שכבה דקה נוספת של יוגורט, מעליה שכבה של קולורבי ומעל לכל, את שאר הפרמז׳ן.
זהו. סיימנו לבנות את מגדל בבל וכעת, כל שנותר הוא לכסות את התבנית בנייר כסף ולהכניס לתנור החם ולאפות למשך חצי שעה. כעבור חצי שעה, נוריד את נייר הכסף ונאפה עוד 20 דקות על 140 מעלות (עד ששכבת הפרמז׳ן העליונה מקבלת צבע חום כמו בתמונה).
אזהרה: הריח יטריף אתכם אך יחד עם זאת, גלו איפוק ותנו למוסקה נטולת החציל הזו להצטנן היטב מחוץ לתנור למשך שעה לפחות. המוסקה הזו יכולה לרקוד ולהתפרק מעט כשתנסו לפרוס ממנה פרוסה, ודאי הפרוסה הראשונה. לא להיבהל. אלו החיים. שאר הפרוסות יהיו מעט יותר יציבות ולמחרת, אחרי קירור וחימום, אף יותר.
מדובר במנה טעימה שגם אפשר לאכול בכף ישר מהתבנית לחובבי הז׳אנר, רק אומרים.
גיליתם נחישות, אומץ לב וסקרנות והכנתם את המוסקה נטולת החציל? צלמו, תייגו את זהר ואותי באינסטגרם כדי שנראה ונוכל לפרגן לכם בחזרה.
בתיאבון!
זהר ודביר.
